הרהורים בעקבות המחדל הענק שגבה את חייו של מרדכי גרבר.

הייתי שם באשכבתא דרבי בין 100,000 איש שבאו לחלוק כבוד אחרון לפוסק הדור הגר"ש הלוי וואזנר, התמקמתי עם ילדי בבית הכנסת חסדא, ממש מול בניין מספר 19 שברחוב הרב דסלר. בפנים בית המדרש ישבו עשרות מתלמידיו של הגר"ש, חלקם קוראים תהילים וחלקם מעיינים בספרי הלכה שונים. בניגוד להתנהגות המכובדת והראויה שבתוך בית המדרש, מהחלון נבטו מחזות קשות מאד. בניין 19 הוא בניין בין שתי קומות, שגילו עומד בערך על 70 שנה אולי יותר, מאות אנשים טיפסו על גגו, ראיתי בעיני את האסון קרב ובא, לא היה לי ספק שגג הבניין לא יוכל להכיל את המשקל העצום שעלה עליו. אברך חסידי שחלק איתי מקום בחלון הצר, הפציר בי תתקשר למשטרה עוד רגע יש פה אסון !!!, הסברתי לו שהמשטרה במקום אך אינה מצליחה להוריד את הבחורים שהגיעו לשם לראות את הלוויה. ואז זה קרה, אבנים מהגג נפלו על אנשים שעמדו במרפסת, צעקות הצלה! הצלה! נשמעו מכל עבר, אווירת פניקה, מישהו בקהל הרציני שבתוך בית הכנסת חסדא התחיל להגיד תהילים וכולם אחריו, דרמה של ממש, ואת כל זה אני רואה בעיני מתרחש ממש כפי שחזיתי שיקרה. לא היתה שאלה אם זה יקרה אלא מתי זה יקרה.

השוטרים ניסו שוב ושוב להוריד את הבחורים/ילדים/שוטים מגג הבניין, אך אלו התווכחו והשפילו את השוטרים, מהמרחק הקטן שבין חסדא לבניין ממול קלטתי את אחד הוויכוחים של נער כבן 14 שסיכן את חייו עם שוטר שבא להגן על חייו, אין לי מילים, בושה וחרפה!! השוטר מסביר לנער אתה מסכן את חייך, רד בבקשה למטה, והוא לעומתו, אל תגיד לי מה לעשות, לך מפה, אתה מפריע לי לראות. השוטר עזב אותו ופנה לנער אחר שסיכן את חייו, בסופו של יום הגג נשאר עמוס והאסון קרה.

אינני נוהג להאשים/להתלונן, זה לא אני, אך מתחילים לדבר על המחדל העצום שבניהול הלוויה הזו, הלוויה הראשונה בהיסטוריה של הציבור החרדי שגבו חיי אדם. בעיני חלק מהמחדל הוא בהתנהגות חלק מהציבור שלנו, אני יודע שזו אמירה קשה מאד, אך כשחיי אדם על המשקל, כשאלמנה ממררת בבכי על מות בעלה, שבסך הכל הלך לחלוק כבוד אחרון לרבו אהובו ולא שב הביתה, גם מילים קשות צריכות להיאמר.

כיצד ייתכן חוסר משמעת כל כך גדול מול סדרנים/שוטרים שבאים להגן על חייך ילד, היכן אתם ההורים, אין לכם שום אחריות על חיי ילדכם ??? מדוע אתם מאפשרים להם להתנהג בצורה  רדודה כזו, מדוע הילדים שלכם לא יכולים להיות צמודים עליכם בכל מהלך הלוויה??? האם להגיע ללוייה של גדול הדור, זה לטפס הכי גבוהה שאפשר??? האם זהו רצון הגר"ש וואזנר, אותו אתה מלווה עכשיו? להגיע ללוויה ולטפס פיזית הכי גבוה, תוך סיכון חיים, זו רדידות! זה לרדת למקום הנמוך ביותר שיהודי יכול לרדת אליו! הטיפוס הרוחני האמתי, היא חשיבה על 100 שנות תורה שנפרדו מאתנו, הבנת החיסרון העצום בהסתלקות אחד ממגני הדור, חשיבה על כך שבשלוש שנים האחרונות אבדנו שלושה גדולי דור!! זה לטפס גבוה. לקרוא תהילים לעילוי נשמת זה לטפס גבוה. להבין את יתמות דורנו, לרעוד מפחד מהבאות, זה לטפס גבוה.

קשה לי לכתוב דברים אלו, אך בעיני המחדל הגדול טמון בחוסר חינוך ראוי, זהו המחדל שעליו צריכים לדבר. ברור שגם בניהול (בחוסר ניהול) מהלך הלוויה היו כשלים רציניים מאד אך את זאת אשאיר לאחרים.

לדעתי חייב לקום עוד היום גוף מקצועי ואחראי שינהל ארועים בסדר גודל כזה בצורה שכולם ישובו לביתם בשלום. אינני ילד ועשיתי דבר ושתים בחיי ואני בטוח שזה ניתן. בעולם הגדול מנהלים ארועים גדולים בעשרת מונים בהצלחה משום שיש הכנה מראש ויש סדר ומשמעת.

אך הדבר העיקרי הוא חינוך ילדנו לערכיות ולא לרדידות, להבין את המשמעות העמוקה של כל ארוע בחיים ולא להיתפס לדברים הפחותים שבארועים. אין ספק שאם כולנו היינו מתנהגים בצורה שונה, לא היינו זקוקים לומר "ידנו (לא) שפכו את הדם הזה"